תארו לכם שחזרתם לימי ביה"ס ואתם מלכי הכיתה. אהובים ביותר על כולם, החברים, המורים ובכלל, העולם מחייך אליכם. ועכשיו דמיינו שמגיע ילד אחר, ובמטה קסם, כל האהבה שהורעפה עליכם, עברה אליו. כך מרגישים ילדינו, כשאחיהם הקטנים באים לעולם.
הילד הראשון שלנו מקבל את מלוא תשומת הלב שיש באפשרותינו לתת. כשהוא עוד תינוק, אנחנו חגים סביבו ללא הפסקה, בודקים את מספר היציאות ביום, בוהים בו בשנתו, וקמים לבדוק שהוא נושם אם ישן יותר מ-3 שעות. כשהוא גדל, אנו משחקים אתו ורק איתו, וגם אימא וגם אבא נמצאים שם למלא את כל משאלותיו. ואז, אז מגיע האח או האחות. ועכשיו לא רק שהילד החדש במשפחה דורש המון זמן ותשומת לב, הילד הבכור צריך לחלוק באנשים שהוא הכי אוהב, ההורים שלו.
הצורך הבסיסי אצל ילדים הוא שמירה על מקומם ועל היותם "הכי הכי", על זה הם מנהלים מאבקים וכתוצאה מכך קיימת יריבות המתחילה בגיל מוקדם מאוד ויכולה להתקבע כדפוס התנהגותי לאורך חייהם הבוגרים. לעמדות ההורים בנוגע ליחסים בין האחים, המסרים הגלויים והסמויים מצדם, יש השפעה רבה על אופי היחסים בין האחים וביריבות ביניהם.
יריבות בין האחים היא טבעית, היא מלמדת אותם כיצד להתמודד ולפתור בעיות וסכסוכים. עם זאת, מהרגע שקיבלנו את העובדה שיריבות בין אחים היא טבעית וטובה לילד, אנו עדיין צריכים לעמוד על המשמר ולהימנע מלהגיע לנקודה בה היריבות ביניהם חורגת מגבול הטעם הטוב.
אז איך עושים את זה?
אהבה היא לא "שווה" - "זה לא פייר" הוא הפזמון של כל אח. לא משנה כמה קשה אנחנו מנסים לעשות הכל באופן הוגן לחלוטין, אנחנו צפויים להיכשל. אין דבר כזה שוויון מוחלט ואובייקטיבי ולכן במקום להתייחס לילדים בצורה שווה, חשוב להתייחס בצורה ייחודית.
במקום להפגין אהבה שווה "אני אוהבת אותך בדיוק כמו את אחותך", הראו לילד שהוא אהוב באופן ייחודי "את היחידה בכל העולם אצלי, אף לא אחד יוכל לתפוס את מקומך אצלי."
במקום לתת כמויות שוות "עכשיו יש לך בדיוק אותו מספר עוגיות כמו לאחותך", תנו בהתאם לצורך האישי "את רוצה רק כמה עוגיות, או עוגייה אחת גדולה?".
במקום להעניק זמן שווה "אחרי שביליתי חצי שעה עם אחיך, אני אבלה חצי שעה אתך", תנו זמן בהתאם לצורך "חשוב לי שנשב ונשוחח אך היה לך היום בבית הספר..."
זמן איכות - ביחידות - ילדים צריכים להרגיש מיוחדים, פנו זמן "אחד על אחד" לכל ילד. חשוב לתת מקום משמעותי לכל ילד במשפחה, הן מבחינת תפקיד והן מבחינת מאפיינים ייחודים.
תיוג חיובי - היפטרו מהתיוגים של "הילד העצלן" או "האיטי". התבוננו והתייחסו לילדים "במשקפיים" של הילד המוצלח, המיוחד, היכול, התורם, בדגש על החוזקות של כל אחד מהילדים. לעיתים כתוצאה משינוי זה פוחתת הקנאה והתחרות. יצירת אקלים משפחתי בריא, ההכרה בייחודיות ובהישגים של כל אחד מהילדים, הימנעות מתחרות, מאפליה, מהשוואה, מפחיתים את היריבות הקשה בין האחים.
לא לעודד "הלשנות" - ילדים "מלשינים" כדי לסבך אחד את השניה בצרות. אם נשתף פעולה אנחנו רק נעודד את יצר הנקמנות שלהם. תבהירו לילדים שהלשנות לא מקובלות בבית – חוץ במקרה חירום כמו פציעה או סכנה.
לא לשיימינג בפני שאר המשפחה - ילדים נהנים לסבך אחד את השני בצרות. נסו להעיר להם ולחנך אותם בפרטיות. או לפחות השתדלו לא להעניש ולריב איתם מול בני משפחה אחרים, במיוחד בפני אחים - שיימינג כזה יכול להוביל לתחושת בושה, כעס ורצון לנקום. אם אין חדר ריק ופרטי לקיים את השיחה עם הילד, אפשר להסתפק בלהוביל אותו הצידה ולהסביר לו בלחש היכן טעה. כמו לנו, גם לילדים שלנו חשוב להרגיש שמכבדים אותם ומקשיבים להם.
בואו נהיה ריאליים. לפעמים יש לנו תמונה אוטופית בראש לגבי איך אמורה להיראות מערכת יחסים בין אחים ואחיות ואנחנו שוכחים כמה אנחנו רבנו עם האחים שלנו בילדות ואפילו כמה אנחנו רבים בינינו היום כבוגרים. האמת היא, שזה נורמלי שאחים מתווכחים ורבים כל עוד התחרות בין האחים מאוזנת והחיכוכים תורמים לחיזוק הקשר ביניהם כאשר הם נפתרים, אז אל תצפו להרמוניה משפחתית מוחלטת. אבל באופן כללי, במשפחה שבה האווירה רגועה וישנם גילויים של אהבה, שמחה ושביעות רצון פוחתת היריבות וגוברת הנטייה לשתף פעולה כאחים.
הכותבת רבקה פישמן, פסיכולוגית קלינית ומנהלת רשת מעונות היום "התחלה חכמה" של החברה למתנ"סים הארצית
