בשנה האחרונה מתמודדים ברחבי העולם עם מגיפת הקורונה.
כחלק מההתמודדות עולה שאלת פתיחת מוסדות החינוך לגיל הרך.
מדינת ישראל כמו מדינות רבות אחרות מתלבטת בין השארת המסגרות פתוחות לבין סגירתן על המשמעויות הרבות שעולות מכך.
בהשוואה עולמית ניתן לראות כי בתחילת המגיפה רוב המדינות סגרו את מסגרות הגיל הרך במסגרת הסגר הראשון, עם זאת בזמן שבמדינת ישראל החליטו על סגר שלישי וסגירת כל מסגרות החינוך לגיל הרך בעקבותיו ניתן לראות מנתוני אונסק"ו כי נכון להיום, רוב המדינות מפעילות את מסגרות החינוך באופן חלקי או מלא.
באירופה, צרפת בה רוב המסגרות הן מסגרות קטנות, דמויות משפחתון, המשיכה מערכת הגיל הרך לפעול גם כשהוטל סגר, גם במדינות אחרות באירופה רוסיה, ספרד, נורבגיה, פינלנד, בלארוס, לטביה ואסטוניה המסגרות המשיכו לפעול.
באסיה, בסין, ביפן, באוזבקיסטן, בווייטנאם, בקמבודיה, בהודו, בתאילנד, במלזיה, בסרי לנקה, באינדונזיה, בפקיסטן ובאיראן המסגרות לגיל הרך פועלות באופן חלקי.
גם ברוב אפריקה מתקיימים לימודים באופן מלא או חלקי, בלוב, באלג'יריה, באנגולה, בבוטסואנה, בדרום אפריקה, באתיופיה, בקניה, בצ'אד ובניז'ר מערכות החינוך פתוחות לחלוטין.
בקנדה, גואטמלה, אקוודור וברוב מדינות ארה"ב פועלות המסגרות באופן חלקי.
לעומת זאת טורקיה, עיראק, סעודיה, נמיביה, מוזמביק, קונגו, סודאן ואוסטריה סגרו את המסגרות כמו גם מקסיקו.
ונכון להיום בעקבות העלייה בתחלואה החליטו גרמניה, הולנד, בריטניה ודנמרק, שלא סגרו מאז הסגר הראשון, על סגירה שניה של המסגרות בגיל הרך.
