הייחודיות של תקופת הינקות מצריך גישה נענית לסוגיות של טיפול

ללי, ר. ומנג'יונה, פ. (2006). ילדים צעירים, יולי, עמ' Ronald Lally & Peter Mangione The Uniqueness of Infancy Demands a Responsive Approach to Care. .Young Children, July 2006

פעוטות מעוצבים ללמידה עוד ברחם אימם והם מתחילים לממש יכולת זאת עם הלידה. הם נולדים עם המוכנות, הסקרנות והיכולת ליישם למידה. לכן כאשר אנו מבקשים לבנות "תוכנית חינוכית" עבור תינוקות ופעוטות חשוב שנתכנן אותה תוך התבוננות מעמיקה ב"תוכנית האישית" של כל ילד.

התפתחות הוא תהליך מתמשך בו הילד גדל ומשתנה בהדרגה. ולכן, כאנשי מקצוע בגיל הרך עלינו לזכור שכל שלב התפתחותי מציב אתגרים והזדמנויות.

כפי שמוכיחים מחקרי המוח, תקופת הינקות היא קריטית להתפתחות שכן בשלב זה מתפתחים הקשרים העצביים במוח המאפשרים למידה והתפתחות.

ההתפתחות המהירה של המוח בגיל הינקות אין משמעותה שזו התקופה החשובה היחידה בחיי הילד, כל תקופה חשובה, אולם שימת דגש על גיל הינקות מאפשרת לילד לפתח עמידות כנגד חוויות קשות בעתיד,הדרך בה פעוטות חושבים שונה מחשיבתם של ילדים ומבוגרים. לכל תקופה בחיים האתגרים, הנושאים ואבני הדרך ההתפתחותיים הדורשים התייחסות, תגובתיות וטיפול שונים.

מאמר זה מתמקד בילדים בשנתיים הראשונות לחייהם. המאמר מדגיש מרכיבים ייחודיים של תקופת חיים זו ונותן המלצות לדרך בה יש לגשת בילדים ולטפל בהם. טענתנו היא כי יש לטפל בפעוטות באופן שונה מילדי הגן וילדים בוגרים יותר, כאשר מתייחסים למרכיבים כמו הדרכה ומשמעת, בחירת תוכנית חינוכית, יחסי מטפלת- ילד ומוכנות לבית ספר.

במאמר זה אנו משתמשים במושגים "תכנות גנטי" ו"חיווט גנטי" במטרה להדגיש כי הפעוטות מלידתם צועדים בשביל ההתפתחותי שלהם ויש להם צורך מולד חזק ללמוד ולהתפתח.

ההוויה הייחודית של התינוק
תינוקות ופעוטות שונים מילדים בוגרים יותר בארבעה תחומים:
1. תינוקות נוטים ללמוד ולהתפתח בתחומים מסוימים בעוצמות שונות – כל בני האדם מונעים ללמידה ולהתפתחות, אך קיימת שונות בתפקוד דחף זה ובעוצמתו בשלבים השונים בחיי הילד. כאשר מתייחסים לתכני הלמידה ניתן לומר שהדחפים של תינוקות הרבה יותר ספציפיים מאלה של ילדים בוגרים יותר.
לתינוקות יש סדר יום פנימי. לדוגמא, תינוקות וילדים, מתוכנתים גנטית ללמוד שפה, לרכוש מיומנויות של מוטוריקה גסה ועדינה, לרכוש ידע על תפקודם של אנשים בחברה ולחפש קשרים חברתיים משמעותיים שיכולים להזין אותם ולהגן עליהם ולהשתמש במערכות יחסים על מנת ללמוד דרכים מקובלות לתקשורת חברתית לעומת דרכים לא מקובלות.
תינוקות מתוכנתים לעסוק כל הזמן בהשגת מטרות אלה. כפי שאומרת סלמה פרייברג לגבי נטייתם של התינוקות ללמוד שפה: " זה כאילו אלוהים נמצא לצידנו" (פרייברג ושות', 1980).
מבוגרים הרוצים לסייע לתינוקות ופעוטות בתהליך הלמידה הזה צריכים למצוא דרכים להקל על הלמידה ולבנות עליה ולא לתפוס את מקומה. הצורך להניע תינוקות ללמוד שונה בבסיסו מצורך זה אצל ילדים בוגרים יותר. אצל תינוקות אין צורך להציג תחום ספציפי כדי לעודד למידה.
תינוקות מונעים לרכוש מיומנויות ויחסים שיאפשרו להם לשרוד ולשגשג. הם חווטו גנטית לעשות זאת. בסרט וידאו העוסק בגישה טיפולית בתינוקות ופעוטות מדגישה מגדה גרבר: "אף אחד לא יודע טוב יותר מה התינוק צריך מאשר התינוק עצמו" (1988). מכאן שתפקיד המבוגר בחינוך לגיל הרך הוא לאפשר. ורק כאשר, עם הגיל, הדחפים המתוכנתים נעלמים, מתחיל תפקיד ההנחייה של המורים. לכן ככלל אסור להשתמש בגן בשיטות הוראה המעודדות קריאה וכתיבה לתינוקות ולפעוטות.
2. האופי ההוליסטי של הלמידה אצל תינוקות - המרכיב הייחודי השני אצל תינוקות היא יכולת הלמידה ההוליסטית שלהם. פעוטות קולטים מידע כל הזמן, באופן טבעי ושוטף. הם לומדים מתוך פעילותם, קשריה עם הסביבה ומתוך צפייה בסביבתם. הם צוברים מידע שבאמצעותו הם מפתחים ידע ומיומנויות בתחומי התפתחות שונים. הם אינם מבחינים בין למידה פיזית, רגשית, שכלית , חברתית או שפתית. כל התהליכים האלה מתרחשים בוזמנית, והם שואפים את הידע בכל התחומים ולא רק את הידע שלשמו התקיימה הפעילות. המורה יכול לחשוב שהוראת צבעים היא הנושא, אולם הילד אינו מחלק את הלמידה שלו לנושאים, ולכן יתכן שמה שילמד לא יהיה לו שום קשר לצבעים. הפעוט למד אולי על הדרך בה מציגים פעולות חדשה, טון הדיבור, המרקם של הצבעים, והרגשות שצפו באינטראקציה עם המבוגר תוך כדי הפעילות. ילדים בתיכון מסוגלים להתמקד בנושא אחד ,ולשים בצד מידע אחר שהזדמן להם בתהליך. פעוטות אינם מסוגלים לעשות זאת עבורם התמקדות צרה היא משימה בלתי אפשרית. תינוקות הולכים אחרי הנטייה הטבעית שלהם לספוג כל מידע הנקרה בדרכם.
3. פעוטות עוברים במהירות שלושה שלבי התפתחות במהלך השנתיים הראשונות לחייהם- במהלך 6 החודשים הראשונים לחייהם ,פעוטות מתמקדים בפיתוח תחושה של ביטחון. בחיפוש אחר בטחון, הגנה, והזנה התינוקות חוקרים את העולם סביבם ולומדים להכיר את עצמם כישות נפרדת. סביב גיל שבעה חודשים הם מסוגלים לסמוך על עצמם ללא המבוגר לזמן קצר. הם מתרגלים עצמאות , מתוך הדחף לחקירה ,אך עדיין תלויים במבוגר המטפל שיהיה שם לצידם כשיזדקקו לו. במהלך תקופת החקרנות הזו של הילדים , המבוגרים צרכים לעשות שינוי בדרך בה הם מטפלים בילד ובדרך בההם מספקים בטחון לילד בתהליך בניית העצמי שלו. בתקופה זו אם הילדים נהנים מסביבה בטוחה המאפשרת להם להשתמש במטפלת כבסיס בטוח, לגשת אליה כשהם זקוקים למילוי "מצברים", והמטפלת נמצאת עימם בקשר עין , הם משגשגים. אך אם המטפלת ממשיכה להתנהל כמו שהתנהלה כשהיו צעירים יותר, הילדים חווים את הנטייה הטבעית שלהם לחקרנות כבעיתית ושהמטפלים שלהם אינם מאמינים ביכולתם לפתח תחושה של מסוגלות. כשהילדים עוברים לשלב הינקות -סביב 16 חודש- המיקוד שלהם משתנה שוב. במשך שאר תקופת הינקות , הם עסוקים בנושאים של אני, שלי, והתפישה של טוב ולא טוב, וההבחנה בין אני ואחר. במילים אחרות הם עסוקים בהגדרת האני. באינטראקציה עם הזולת הם לומדים על עצמם, עלעצמאות ועל תלות הדדית. בגיל 16 חודשים ילדים אינם חוקרים רק את הסביבה אלא גם את היכולת שלהם לבחור מה , מתי ואיך הם חוקרים את הסביבה. הם לומדים להתנגד, ובשלב מאוחר יותר של גיל הינקות הם לומדים לקחת אחריות על מעשיהם. גם כאן תפקיד המבוגר חשוב. סיפוק סביבה בטוחה והגדרת גבולות חשובה כדי לאפשר לילד ללמוד את החוקים שבבסיס ההתנהגות החברתית ולהבטיח לילד שהמבוגר יהיה לידו גם כשהחוקים מופרים. השינוי המהיר הזה של המעבר בין 3 השלבים מצריך מהמבוגר להתאים את התנהגותו לצרכים ההתפתחותיים של כל שלב. זהו אתגר גדול עבור המטפלות שצריכות להתאים את תוכנית הלימודים לגיל הילד, לשלב ההתפתחותי שלו, למאפייני הטמפרמנט שלו ולדרכי הלמידה שלו.

4. התפתחות תחושת ה"אני" הראשונית- ילדים מפתחים את תחושת ה"אני " הראשונית שלהם עד גיל שנתיים. ההתייחסות אליהם, מה מותר ומה אסור לעשות הם חלק מהגורמים המעצבים את תפיסת ה"אני" שלהם. ילדים בני שלוש מסוגלים לעמוד על שלהם, לסרב לאכול אוכל שהם לא אוהבים, ולהגדיר משהו או מישהו כרע, כישורים שאין לבני השנתיים. בני השנתיים מקבלים את הדרך בה מתייחסים אליהם כ"כך מבטאים רגשות" "על זה אנשים צועקים" וכך מקבלים המבוגרים את סקרנות הילדים". אלה הבסיסים שעליהם יבנה ה"אני" שלהם ולכן יש חשיבות רבה להתייחסות המטפלתבבניית האני של הילד.

ההשלכות לגבי המטפלות

ארבעה תחומים ייחודיים אלה – החיווט הגנטי, הלמידה ההוליסטית, השינויים ההתפתחותיים המהירים, ובניית האני הראשוני- הופכים את תקופת הינקות לשונה מכל גיל אחר ומחייבות את המטפלות להתייחס אל הילדים בצורה מובחנת. המבוגר חייב להיות רגיש ותגובתי כלפי הילד שכן יש לו תפקיד מרכזי בעיצוב ה"אני" של הילד.

מהו טיפול תגובתי מותאם ?

בארה"ב קיימות שתי גישות רווחות לגבי סדר היום. האחת טוענת כי ילדים צריכים סביבה בטוחה, חום ואהבה, ואין צורך ל"למד" אותם. הגישה השנייה אומרת שכדי שילדים יגדלו ויתפתחו שכלית הם זקוקים לגרייה ולכן תפקיד המבוגר הוא לספק גרייה באמצעות הוראה מכוונת ומתוכננת. אהבה ודאגה הם אמנם הבסיס המאפשר למידה, אך תיאוריות הלמידה מדגישות כי התעניינות הילדים צריכה היא שאמורה להוות בסיס לבחירה של המשחקים וההתנסויות הלימודיות שיוגשו לילדים. לכן סדר היום במסגרת לא צריך להתמקד בפעילויות, מטלות, ותכנים אלא ביצירת אוירה רגשית ושכלית התומכת בלמידה שתאפשר לילד ללמוד ולחקות את המבוגר והתנהגותו. לדוגמא, לימוד שפה מחייב את המטפלת לדבר אל הילד בשפה עשירה בכל שעות היום ולא לתכנן "שיעורים בלשון" (הרט ושות' 1995) תשומת לב לתחומי העניין של הילדים, סקרנותם והמניעים שלהם הם המקום בו מתחיל תכנון סדר היום. ארגון הסביבה החינוכית שתתמוך ותעודד תחומים אלהויצירת אוירה מעודדת למידה הם מתפקידה של המטפלת.

תכנון סדר יום מותאם

תכנון סדר היום חייב להתמקד בצרכי הילדים. תחומי העניין שלהם הם שינחו את ארגון הסביבה החינוכית, בחירת החומרים, וסגנון אינטראקציה תומך ומגיב לפעוטות לצרכיהם. תכנון סדר יום מותאם יתמקד במציאת אסטרטגיות שיעזרו למטפלת לתמוך ולעודד מוטיבציה פנימית של הילדים ללמודולחקור את הנושאים המעניינים אותם באופן טבעי. הצרכים האישיים והמיוחדים של כל ילד הם חלק מהמשואה בבחירת סדר היום. לכן חשוב לרשום את תחומי העניין, ומיומנויות הילד. הסתגלות ושינוי הם חלק בלתי נפרד מתהליך התכנון.ברגע שמתחילה האינטראקציה עם ילד או קבוצת ילדים על המטפלת להיות ערוכה לאמץ את תוכניות של הילדים לפעילות וללכת איתם. תוכנית טובה תמיד כוללת כמה חלופות. תוכנית טובה משקפת הן את תפקידה של המטפלת כמאפשרת למידה ולא כמורה והן עוזרת למטפלת לקרוא את האיתותים של הפעוטות .

מסקנות

בסדר יום מותאם ,חלק גדול קשור בהכנה של המטפלת והפעוטות ושל הסביבה החינוכית כך שתאפשר למידה ולא במה ללמד. לכן תכנון קשור במתן כלים למטפלת להיות קשובה ולהתאים את עצמה לכל ילד וילד, ללמוד מה הילד מה הוא אוהב , רוצה וחושב. למידה חיובית מבוססת על תכנון סדר יום הכולל:

- בנית ארגון סביבה חינוכית בטוח, מעניין ומעורר למידה.

- בחירת חומרים המתאימים לצורכי הפעוטות

- עבודה בקבוצות קטנות

- קביעת מדיניות שמגבירה את תחושת הביטחון של הפעוטות ומאפשרת המשכיות בטיפול עם מטפלת קבועה.

- בניית דרכים לערב את ההורים והילדים בבניית התוכנית

- ביסוס הידע של המטפלת בהתנסות המאפשרת התפתחות שכלית, רגשית וחברתית . תחומי העניין הטבעיים של הפעוטות.

כשאנו בונים את סדר היום, בואו נזכור את הפעוט בראש ובראשונה, צרכיו לאינטימיות, לקשר מזין ומטפח , שיאפשר לפעוט סביבה בטוחה להתנסות וחקירה.דבריה של קרלינה רינלדי "שפעוטות ותינוקות צריכים להוות את המוקד המועדף בתכנון והבניית השירות" (1991) אם נעקוב אחרי מילים אלה נאפשר התפתחות של פעוטות מונעים, חזקים, בעלי יכולת, בריאים בנפשם וסקרנים אינטלקטואלית.